אהבה עצמית חלקא
אני רוצה לדבר על אהבה עצמית - מה זה ואיך עושים את זה? הסיבה שאני רוצה לדבר על הנושא הזה היא העובדה שהתפתחות אישית עמוקה אפשרית רק על בסיס אהבה עצמית. אני מתכוון לסוג ההתפתחות בה אני מכיר את עצמי ברמה האינטימית ביותר ומסוגל לראות את עצמי בכנות, איך שאני באמת, ובלי שיפוטים מיותרים לשנות ולעצב את עצמי למי שאני רוצה להיות. להבין מה היא אהבה עצמית זה כבר להתחיל להיות מסוגל ליישם אותה. זה כבר להתחיל להבין שההתפתחות האישית שלי היא לא שיפוץ היכולות שלי באופן מבודד.
לחשוב על עצמך בתור אוסף של תפקודים זאת גישה שאין בה אהבה עצמית, כי היא מתייחסת לאדם כמו לרובוט. רובוטים יודע לעשות א,ב,ג ולא יודעים לעשות ד,ה,ו, מעבר לזה אין להם שום משמעות או ערך. האהבה עצמית לעומת זאת יכולה להתקיים רק אם אני תופס את עצמי כמכלול אנושי ייחודי ובעל עומקים שונים. ראיה כזו של האדם מאפשרת ליצור שינוי אמתי ועמוק שפותח בפניי אפשרות להיות חופשי באמת, להיות מסוגל להבין את עצמי ואת סביבתי ולפעול בצורה גמישה ויעילה בכל מצב. האימון האמתי יכול להתחיל מכל תחום: זוגיות, עסקים, או כל תחום אחר, אך התחום הספציפי הנו דרך כניסה בלבד אל מסלול ההתפתחות האישית, אל המסלול המוביל לחופש.
אהבה עצמית היא תנאי הכרחי להליכה במסלול הזה ולכן חשוב כל כך להבין מהי. כפי שתראו ההבנה הזו קיימת במידה כזאת או אחרת בתוך כל אחד מכם. אבל בגלל שאנחנו משתמשים במילה "לאהוב" ו"אהבה" בכל כך הרבה מובנים שונים, וגם לא טורחים להבין מה כל אחד מהמובנים האלה אומר, אין לנו מושג ברור של מהי אהבה עצמית. גם העובדה שמדובר פה על לאהוב את "עצמי", בניגוד לאהבת משהו או מישהו בעולם החיצוני היא מבלבלת ומקשה. הרי מי יודע מה הוא ה"עצמי" הזה בדיוק. בגלל זה יהיה זה הכי ברור אם נשתמש קודם כל בדוגמאות מיחסינו אל בני אדם אחרים ורק לאחר שהצלחנו להגדיר באופן ברור במה למשל אהבה אל מישהו שונה מחיבה או הערכה, נשליך את ההבנה הזו על עצמינו. התשובה לשאלת ה"איך לאהוב את עצמי" תלויה במה אנחנו מבינים בתור אהבה עצמית. והבנת אהבה עצמית תלוי במה אנחנו מבינים בכלל בתור "אהבה" ובתור "עצמי". מה שאני רוצה להראות הוא שאין צורך לדעת שום פילוסופיה וגם לא להיות משורר רומנטיקן בשביל לראות את אותן ההבדלות שכולנו עושים ביום יום כאשר אנו מדברים על סוגי האהבה השונים. אנחנו אמנם משתמשים באותה המילה "לאוהב" בהרבה הקשרים מאוד שונים, אך אינטויטיבית ברור לנו שמדובר ביחס שונה.
עלינו לחבב את עצמנו
בואו נסכים בתור התחלה שבמקרה של אהבת דבר מה שהוא לא אדם (או בעל חיים) לא באמת מדובר באהבה במובן שלרלוונטי לאהבה עצמית. לאהוב תפוחים או לאהוב לשחות בים אומר בסך הכול שפעילות מסוימת נעימה לי או אולי אפילו מרגשת אותי - נעים לי הטעם של התפוח והתחושה של שמש החמימה והמים המרעננים כאשר אני שוחה בים. הדברים הנעימים מרגישים לנו כשייכים לעולם שלנו, אנחנו מחבבים אותם. לא סתם חלק מהשאלות ששואלים בדייט הראשון מכוונות להבין מה האדם שמולך אוהב, כלומר מה שייך לעולמו הפרטי. ידיעה זו נחוצה לנו כדי לבחון אפשרות של גישור בין העולמות הפנימיים שלנו - איזה כיף זה לשמוע שאדם אחר אוהב את מה שאני אוהב! או, אם נסכים שלא מדובר כאן ב"אהבה" במובן הגדול שלה, אנשים מחבבים דברים דומים או שונים ועל בסיס הדמיון והשוני הזה מרגישים קרבה מסוימת.
בשביל להבין מה זה אומר לאהוב את עצמנו, אנחנו צריכים להבין את ההבדל בין חיבה, הערכה (או כבוד) ואהבה. ישנם אנשים שנעים לנו לבלות אתם. אולי הם מצחיקים, נחמדים או פשוט מאוד דומים לנו מבחינת מה שהם אוהבים לעשות להנאתם. בארץ במיוחד נהוג להגיד שאנחנו אוהבים אותם. אבל גם כאן יותר מדובר בחיבה ולא באהבה במובן שאנו מחפשים. אנחנו רוצים להבין מה זה אומר לאהוב את עצמך. אבל אהבה עצמית אינה דומה לבילוי עם ידיד אותו אנו מחבבים כי כיף לנו לבלות אתו. אנחנו מחבבים אנשים כי הם דומים לנו במשהו ולכן נעים לנו להיות בחברותם. גם אם למשל יש לי ידיד נורא מצחיק כאשר אני עצמי בקושי מסוגל לספר בדיחה, אנו דומים בכך ששנינו צוחקים מהבדיחות שלו, אנחנו מתחברים להומור מסוג מסוים. הדמיון הזה הוא הבסיס לחיבה בין אנשים. לא מדובר כאן בפעולה מודעת של בחינת האדם האחר או ניסיון להבין מי הוא ומה הם הערכים שלו, אלא מדובר בחיבור רגשי מאוד בסיסי וישיר, אפשר אף לומר מקרי - במקרה אנחנו דומים בדברים מסוימים שגורמים לנו להרגיש חיבור.
באותו אופן אני יכול לחבב תכונות מסוימות בעצמי - למשל את זה שאני אדם זורם או יודע לעשות חישובים בראש, או כל תכונה אחרת. התכונות שאני אוהב בעצמי גורמות לי להרגיש נעים עם עצמי בסיטואציות שונות בחיים. יחד עם זה יש לי גם תכונות שאני פחות אוהב, ולפעמים אפילו אני מרגיש שיש יותר תכונות כאלה. אבל גם אם אני "סבבה" עם כל התכונות שאני רואה בעצמי, אי אפשר לקרוא לזה אהבה. תחשבו על אדם שלמרות שבאופן כללי הוא מאוד נחמד ונעים אבל זה יהיה מוגזם מאוד להגיד שאתם אוהבים אותו (במובן החזק של המילה). לפעמים אומרים על אדם כזה שהוא "חמוד" או "לא מזיק" או שהוא פשוט "סבבה", אבל לא מרגישים שום חיבור עמוק כלפיו. הסיבה היא קודם כל בכך שאותו האדם, שבסך הכול נעים לנו להיות בחברתו, מוכר לנו רק ברמה השטחית ביותר. אנחנו לא "באמת" מכירים אותו. לרבים מכם בוודאי יש מכרים כאלה, שהם ממש אחלה, אבל לא יצא לכם ואולי גם לא ממש מעניין אותכם להכיר אותם לעומק. רמת ההכרות השטחית מאפשרת חיבה ותו לו. אז גם כאשר אני בסך הכול אוהב שיש לי תכונות או התנהגויות מסוימות שנעימות לי ופחות אוהב תכונות אחרות, אין אני מכיר את עצמי מעבר לרמה הזו של החיבה-עצמית. אני מחבב את זה שאני מצליח במבחנים ולא מחבב את זה שאני מתבייש לעמוד על שלי כמו שאני מחבב או לא מחבב התנהגויות של אנשים אחרים. אי אפשר לדבר על אהבה עצמית ברמה הזו. הנקודה הזו חשובה כי היא מדגימה מה לא לא נכון להבין בתור אהבה עצמית - אהבה עצמית היא לא ראיה של כל התכונות הקיימות בי באור חיובי. או יותר נכון - זה שיש בי תכונות שאני לא מחבב לא קשור להאם אני אוהב את עצמי או לא. פשוט מדובר ברמות שונות של יחס עצמי - חיבה היא לא אהבה, והתכונות ויכולות המקריות שנוצרו בי מלידה או במהלך חיי הן רק תכונות שטחיות - זה שדברים מסוימים קלים לי ודברים אחרים קשים לי אינו מגדיר את אותו ה"עצמי" שאנחנו רוצים ללמוד לאהוב. אם זה היה כך היינו מאוהבים בכל אדם שנעים לנו בחברתו.